גם בשבילי, מה שאני כותבת, לרוב זה ברמת קננדרום.
אניגמה, חידה ולפעמים פרדוקס גלוי.
אם מסכימים לגלוש, במודע, בלי וודאות
במדרון כל מחילת ארנב, תחכום יכול לעבור לפשטות מונגשת.
מי שרוצה לקרוא מוזמן
אני שמה דברים על השולחן הדיגיטלי הזה
לא כדי שמי שפוגש אותם יבוא אליי
אלא כדי שילך אליו.
אני פה בשביל הלב אבל,
רגע לפני שמסכימים לקרוא, צריכים לדעת
שמי שעושה קריאה- הופך את הטקסט לשלו, ברשותי
ואז ברשותו. זה בתוך המשימה. כך -הכתוב.
וזה נכתב ומה שבכתיבה קל, נשטף אהבה
בקריאה מודעת נעשה גם עיוור לעצמו וער להיותו חלק משלם
ואז פותח מסדרונות בין המילים וענפי-מילים , מאשר
ומקלף עד לגרעין בפרוטוקול פשוט של שרטוט מפת הלחצנים שלנו.
השפה כתובה בכל דבר ומכוונת לקרוא אוטומטית חדרים בלבבות
כמעט תמיד כדי לראות בקצוות גורי-אדם שמחכים שיאספו אותם.
גורי אדם הם דימוי הקוד הכי קטן
של השלם שמסרב לפרידה מעצמו
ולא רוצה אבל הוא צריך להשתתף במשחק הפיצולים החברתי
כדי להצליח מסע מסוים תודעתי ופיסי
בתוך שדה מקיף של מידע קיומי, אז,
אשרי חלקו של אחר במתנת ליבכם.
לכל אחד מכם, יש דימוי כזה בלב, ראשוני, פואטי,
מהותי ומה שמנהל את זירת החיים-
אצל כל אחד, הדימוי הזה אורגני,
רוחני ונקשר באהבה ייחודית.
אהבה בצורתה השלמה לא יודעת לעשות את הפיצול 'מאחרים' –
היא לא בהכרח רומנטית,
המשמעות שלה היא אחדות במובן שממזג שניים לאחד מבלי לדחות,
לעכב או להרחיק שום היבט פנימי בגלל קוד התנהגותי שלומדנו מגיל אפס
כדי להתגלגל עד אבסורד במגרש המשחקים ההישרדותי.
יש זמן 'פציעות' אבל אין פצעים פתוחים. יש תהליכים.
אהבה בצורתה השלמה מחברת אחד לאחד עד אינסוף ורק כדי לקבל אחד.
זו מתמטיקה אחרת.
לאהוב ולקרוא עם הלב את העולם
במישור הקולקטיבי יושב עם ההיפצעות והאיחוי כתהליך ומבין
בשתיקה עמוקה שאי אפשר להגיד על שום דבר בעולם "זה לא שלי".
אם זה נמצא לפנינו, מולנו, או בתוכנו, זה שלנו.
ויותר מזה,
ברמת האחריות לשאת את הביטויים הסומטיים והנפשיים של כל סימפטום רגשי,
של כל צללית מזערית,
כל שיקוף עם קונטרסט מתמיה, מעורר התנגדות,
הכל, של כולנו.
במקרה הטוב, הכאוס החברתי והפוליטי, באישי ובקולקטיבי, הולך להתמרה
ויוביל לצורה גבוהה של היבט אנושי מאופיין בפעימת-על
שתוכל בשבריר שניה לחצות ספים של צללים
ולהגיד בלי פחדים "אני אוהב אותך" רוחני,
לא נגוע בתהליכי-הטמאה- אגואיים,
בלי ליפול למלכוד משחק סכום אפס עם הקיום החומרי או הערבוב הטכנולוגי.
פרטי -העסקה?
תסכים לחלום. השאר לא ידוע.
אל תחכה לפעימת -על.
בשברירי הרגעים המסתננים מציר לציר עד אין סוף תהיה פעימת -על.
אל תשכחי מי את.
תנועה היא האקו-סיסטם ,
מערכת התהודה היקומית האינדיבידואלית שגידלה אותך.
יומנו כצל עובר ואחד ממסריו אומר לכתוב שירה זה פשע.
תעברו בחיים האלה כאילו אתם כותבים שירה.
צורפי פואטיקה.
פושעי אלכימיה. לבבית
