ילדים הם הבטן הרכה שלנו.
על זה לא יימצא מי שיגיש ערעור לעליון.
זה נתון אכסיומטי.
ובכל זאת בכל פעם ששמעתי מישהו במעורפל אומר משהו כמו "לילדים יש אנטנות", זה מיד נשמע מלווה בהד כפול מאחורי הקלעים של התודעה שלי.
מה אומר ההד הזה?
מה המשמעות של "האנטנות"?
הרי זה לא יכול להיות ליטראלית נכון וחוץ מזה , מה נעשה עם נקודת המבט שאומרת "הוא רק ילד, הוא לא יודע שום דבר"?
ההד שהורגש מאחורי הקלעים של התודעה שלי אומר שזה נכון.
פשוט נמשך איזה זמן מרגע ששמעתי אותו ועד שיכולתי לקרוא אותו כמידע.
אבל זה נכון. לילדים יש אנטנות.
אנטנה היא מתמר, יש להם מוליכים שיכולים לתדר (גלים, אנרגיה) מידע מסוים מאוד.
זה מדויק עד לרמה ליטראלית שאותו ארכיטיפ של הילד הפנימי והחיצוני , פתוח אינטואיטיבית למידעים, רגיש מאוד ומסוגל לתפוש ספקטרום אנרגטי עצום .
הילד , כארכיטיפ, כטיפוס של כוח יצירה שלא ניתן לייצוג באופן ישיר,
מגיע לעולם שלם ומוכן , אנרגיה טהורה, גולמית, פראית.
הוא מאופיין בגמישות תודעתית, בתמימות שמפיקה מאגרים אינסופיים של יכולת להתפעל, לחוש ולהרגיש דרך פילטרים נקיים, אוהב ללא תנאי.
הוא לא נגוע בעולם.
הילד שלנו. הילד שבנו, יושב בכניסה ללב.
הוא תיבת הדואר שלנו למסרים בקריאה אינטואיטיבית מטאפורית של העולם.
זה שקובע מתי נועלים חדרים בלב ומתי נפתחים.
מטבע מסלול ההתפתחות האינדיבידואלית שלנו כאן,
זמן פציעות אינהרנטי למסע שלו, של כולנו.
כשפציעות מגדישות את מה שיכול לשאת בטראומטיזציה עודפת , מבחני-אומץ וצללים, הילד הארכיטיפי, גם הקונקרטי, נועל דלתות.
מידיי פצוע? הוא מפסיק ללוות את האינטואיציה שלנו.
ואז אנחנו מבלים חיים שלמים כדי להגיע לסטרוקטורה שלו בשורשי-הנפש לעטוף ולרפא אותה עד תום, עד תמימות מחודשת, כדי להתחבר למידע ההדרכה הטהור שבהקשרים מסוימים רק הוא מסוגל לתת לנו להמשך המסע.
העולם, גם במישור הקולקטיבי, זקוק למגע הילדי בשביל תדר בריאתני של קסם.
הוא מגודר בתדר רוחני ופתוח, גבוה ומחזיק את הקודים של צלילות ואוורור דחיסויות כשהוא מחובר בעבותות לסימבולוגיה, לשפה של סמלים שהיא השפה של הרוח.
לכן בHearTech – הולכים אל הילד למצוא את הקודים לאיתור ההנחיות לשרטוט מפת הדרך שבה נהפוך את חייגן התדר הכולל שלנו ליקום לגבוה ביותר שנוכל.
הילד "מאחסן" סיפורים במעמקיו. על צרכים שלא נפגשו בימים שלא יכול היה להמשיג את העולם אלא רק להרגיש אותו, או צרכים שנענו באופן שהוביל אותו לסגור הסכמים מנוגדים לאמת שלו ורק ממניעים הישרדותיים.
הסכמים שמבוססים על סיפורי- הסתגלות, תמרונים ובחירה חופשית בהם אנחנו חתומים לכאורה על תשלום מחירים שמדפלטים אותנו אנרגטית , מרוקנים את היכולת המקורית, הילדית, שלנו לחוש חיבור למארג הקיומי הכולל ולברוא את המציאות בה אנחנו מי שאנחנו רוצים וצריכים באמת להיות.
אנחנו הולכים לפגוש אותו, להקשיב למה שיש לו להגיד, להזמין את כל ההיבטים שלו לצוף , להציג את עצמם בנוכחות מלאה ומוצדקת, ראויים ומוארים ולאהוב אותו, את הילד הזה שהוא אנחנו, ללא תנאים.
כשהכי לא נצפה ממנו לתמורה על כך, הוא יביא אותנו, לקחת על מזלג לכאורה אקראי בדרך, את הכיוון המדויק ביותר בשבילנו לחיים-מחדש.
ממילה אל מילה
ריק אפשרי
מרוחק
שאין לעמוד בפניו.
החלום הוא פירעונו ;
פירעון קטן, ראשון.
יכול אדם להתוות דרכו מחדש בזיכרונו
או בוורידיו.
יכול אדם לפלס לו דרך בעיניהן של הבריות.
והילד הוא אדון הדרכים.
*ספר השאלות, אדמון ז'אבס
