הלב הוא המוקד והגשר שדרכו החלק הגבוה שלנו, הנשמתי, רוצה לחיות וככזה הוא מפעל ההתמרות מציפייה לכוונה, מאש לא מאוזנת, ליצירה, כשהוא זורק אוויר מלמעלה, לפזר אותה בדיוק במידה שתתאים לתנועת-היצירה שלנו בעולם.
לפתוח את מרכז הלב , אנחנו נרצה, כדי לייצר היבטים חיוביים, דאהרמתיים של מי שאנחנו, להתבונן בחיים מנקודת מבט נשמתית וללמוד להיות בשקט ובקשב עמוק עם ביטים של מידע, אור אינטואיטיבי שעוברים בנו ושהשכל לא בהכרח יודע לתרגם מושגית למילים. להיות מאסטר בזה, רב-אמן לבבי שמחזיק מפתח למערכת חיים רב- מפתחית שמתבססת על טכנולוגיה גופנית של התעלות רוחנית מלווה בפס הקול של סמכות פנימית שפועלת מתוך תשוקת-כוונה למען הכלל.
מאסטריות לבבית היא מפתח לנשמה ומנעול חכם ששומר בבטחה על כל המערכת גם כשיוצרים מעגלים חדשים בחיבור לאמת אישית גבוהה. כל מילה שנגיד מהדהדת תחילה ברעיון שממנו היא נשלפת מעל המציאות ואז במציאות. בתקשורת לב בהירה נוכל להקשיב ולשמוע את המסר האנרגטי שבתוך המילים, נוכל להישען תודעתית על היבטים שיש בהם סתירה לוגית ולהשתמש בגוף כפוטנציאל ספיגה של מידע בתיעול מכוון בין קרקוע לתעופה.
כדי להבין איך המנגנון הלבבי פועל חשוב להבין שמפתח הלב הוא מפתח מגנטי . משום שכל העולם מבוסס תדרים, ההתנהגות והמחשבות שלנו הן השלכה רגשית של המצב בו אנחנו מצויים .
המצב הרגשי שמתבטא בתדר הוא כמו מקרן נרטיבי שבעקבות השידורים שלו מתמגנטת אלינו מציאות תדרית דומה.
כדי לנהל את מנגנון הבומרנג אנחנו נרצה להתחבר לתדרים נשמתיים . הם משדרים אהבה. זה כל מה שהם יודעים. לעומת הנשמה, הנפש באמצעות האגו תפתח אפיקי תדר נמוכים שממשיכים לעצב אתנו הרבה דרכים (חשבון קרמתי") החדשות הטובות הן שאנחנו סוכני שינוי של הצורות המטאפוריות שהמציאות מחזירה אלינו ובהתמרה פסיבית או אקטיבית ביכולתנו לערוך את הפרמטרים מחדש.
ככל שנפתח ונרחיב את התודעה, נטהר את האגו ונאפשר לעצמנו להפוך לכלי קיבול של תדרים שהם מידע ואור עד 'לאור הגנוז'…זוהר שמאפשר לאדם ראייה מסוף העולם ועד סופו , בשלב מסוים של התעלות, האור כבר לא נגנז אבל הדרך לשם ארוכה בעיקר כי האינטלקט שלנו יוצר טכניקות חיים שעוברות דרך התניות תרבותיות חברתיות ומסנני-פחד שחוסמים את הרגישות התדרית.
