אנחנו לא לבד בעולם וטוב שכך.
כולנו מחוברים זה לזה, משקפים זה את זה ונצרכים להתפתחות משותפת כשלם תודעתי. בהקשר הזה, אהבה וטראומה הם היבטים הפוכים.
טראומה איננה אסון. היא הזמנה לחוכמה והיא עושה את זה באמצעות קונטרסט.
היא מאפשרת לנו את הניגוד שמתוכו צומחת למידה.
אנחנו נסתכל עליה באהבה.
הטריק הוא בהתמרה. גם בניטרליות .
אם נצא לרגע מפוקוס חיי היום יום ונלמד לייצב אהבה ללא תנאי, גם לצללים על הבלופרינט, התכנית של מערכות היחסים שלנו במציאות הקונקרטית, נמצא תהליך ריפוי אישי וקולקטיבי בהתהוות מתמדת.
בעולם הזה שהוא קונטיינר ענק של החוויות שלנו גם הזרים המרוחקים מאתנו ביותר, עד לתרחיש הכי מינורי, מחוברים אלינו.
בינינו, כבני אדם, קורית באמצעות השדה המגנטי המוקרן על ידי הלב שלנו כלפי חוץ תקשורת ביו-מגנטית.
המידע הספקטראלי הזה שהוא "הד" – תדר, משפיע על כל מה שמחוץ לנו ולא רק ברמה אנרגטית מקומית וזה משום שהלב הפיסי שלנו הוא סוג של פרטנר עם שדה של מידע שלא כפוף למגבלות הזמן והמרחב ויש לו קשרים בדומיין תדרים קצת יותר פנטסטי ממה שאנחנו מתעכבים עליו או מרשים לעצמנו לדמיין ברגיל.
לכן כאשר בטכניקת ההדהוד אנחנו מתחברים לטעינה מחדש ואתחול של דפוסים נוירולוגיים לטובת הדדיות וחיבור למצבים של להיות עם אדם נוסף באקטיבציה של רגש חיובי מבחינת הוויסות האנרגטי שלנו, אנחנו למעשה משפיעים באמצעים אינטואיטיביים רגשיים על כל מה שקורה בינינו.
האחרים בהיותם מראה אותנטית הם הזדמנות בשבילנו לראות את עצמנו מכל זווית אפשרית, לעורר בנו רגשות בעיתוי מושלם לשיקוף שנועד לברוא מתוכנו במציאות בלחיצת טריגר תהליך מגשר לשינוי תודעתי ממי שאנחנו למי שאנחנו רוצים להיות.
טכניקת התקשורת הקוהרנטית היא שחקן מפתח אחר שיוצר מרחב בטוח של ביטוי אותנטי שבו המשוחחים נשמעים מכל צד, מהות התכנים משקפת מסרים מדויקים בצורה אפקטיבית, מפוגגת חסמים והתנגדויות, מעודנת וקרובה להבנה משותפת ככל שניתן כשעל הדרך אנחנו לוקחים את "הזמן " במרווחים מאפשרים להתאמות.
חשוב לנו לבנות תקשורת שיש בה נוכחות שקטה, אינטרקונקטיבית, מאוחדת וממוקדת-לב, לעגון באהבה-לאחר, עם סקרנות ופתיחות ללא שיפוט או ביקורת ותוך כדי מתן אמון בעולם, ליצור שיקופים פתוחים של יופי וביטחון בכל מרכזי האנרגיה שלנו.